מפיקים רבים לא מצליחים לסיים מוזיקה מסיבה פשוטה:

הם מנסים לעשות הכול בבת אחת.

אנחנו שמים מיליון אפקטים על הקיק לפני שבחרנו קיק שמרגש אותנו גם בלעדיהם.

אנחנו מתעסקים במיקס לפני שיש לנו מבנה שמחזיק אותנו רוקדים.

אנחנו משקיעים שעות בסאונד ובפרטים הקטנים, בזמן שהרעיון עצמו עדיין לא מספיק חזק.

המלודיה לא באמת מרגשת.

הווקאל עדיין לא נכון.

הבס לא מזיז אותנו בכיסא.

ובאותו הזמן, אנחנו כבר מדמיינים את היום שבו נחתים טראק בלייבל גדול.

אבל לפני הלייבל, לפני המאסטר ולפני כל הפלאגינים — צריך להיות רגע אחד פשוט:

רגע שבו הגרוב עובד.

התופים והבס זזים יחד.

המלודיה תופסת אותנו.

אנחנו מורידים את הקיק, בונים את הציפייה, מחזירים את הכול — ומרגישים את הדבר הזה שבשבילו התחלנו ליצור מוזיקה.

הרגע שבו עולה החיוך הזה ואנחנו אומרים:

"יש לנו קטע ביד."

המטרה של המחנה היא לעזור לכם להגיע לרגע הזה — ואז לדעת בדיוק איך להמשיך ממנו עד לטראק גמור.